בכל פעם, כשמגיע אלי תינוק חדש לטיפול וההורים מספרים לי שהוא "לא זוחל" או "לא מתהפך" או "לא אוהב לשכב על הבטן" ואפילו "עצלן", אני הכי אוהבת לקחת כמה רגעים ורק להתבונן בו כשהוא על המזרן, ולשתף את ההורים בכל הדברים הנפלאים שהוא כן! עושה - איך שהוא מושיט יפה יד לצעצוע, או עוקב אחר הצעצוע עם המבט, או מושיט ידיים לקו האמצע ואולי גם חוצה את קו האמצע, מחזיק את הרגל או מרים את הראש... ואז אני מסתכלת גם על ההורים שפתאום רואים באור אחר את התינוק שלהם, שמתמלאים גאווה על כל הדברים הטובים שבו, שנרגעים קצת. כי גם עם הקושי גדול לפעמים, או שיש עיכוב התפתחותי משמעותי, וגם כשהדרך ארוכה, תמיד נחפש קודם את מה שכן, את מה שיש, כי רק בעזרת מה שיש נוכל לעבוד ולקדם את מה שעדיין אין
