"אתה עוד לא יכול לנעול את הנעליים לבד" אמרתי לבני הקטן כשהיה בן שנה וקצת, והתרגש מהנעליים החדשות שלו. מיד תפסתי את עצמי וחשבתי על מה שאמרתי. נכון, זה היה בוקר וכולנו היינו לחוצים לצאת בזמן מהבית ולא רציתי לאחר לעבודה. נכון, זה לא הזמן הכי מוצלח לנסות דווקא עכשיו להיות עצמאי. אבל דווקא אני, שכל הזמן מנסה להגיד לו ולאחים שלו שהם יכולים לעשות כל מה שירצו אם רק ינסו, יתמידו, לא יפחדו מכישלון, בסוף הם יצליחו. דווקא אני משתמשת במילים כל כך מחלישות, דווקא אני זו שמפריעה לו לנסות...
אז למרות הלחץ של הבוקר עצרתי ותיקנתי את עצמי "אתה רוצה לנסות לנעול לבד? תקרא לי אם תצטרך עזרה".
הוא לא הצליח לבד באותו יום, אבל הוא ניסה, הוא האמין שהוא יכול וזה מה שחשוב.
כולנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו להיות עצמאיים, אבל פעמים רבות, מתוך דאגה, רצון לגונן ולעזור, או אפילו סתם בלחץ של בוקר, אנחנו מונעים מהם לנסות, להאמין בעצמם. אנחנו צריכים כל הזמן להזכיר לעצמנו (גם אני) איזה מסר אנחנו רוצים להעביר להם, ולנסות לשמור לעצמנו את האמונות המגבילות, הקולות המחלישים, הפחדים והחששות.
אז איך נעודד תינוק קטן לעצמאות כבר מהתחלה? נדע תמיד שאין דבר כזה "לא יכול" ננסה לעזור לתינוק לבצע פעולה אך לא נעשה את הפעולה בשבילו. אם התינוק מנסה להתהפך, נתמוך בו במקום שהוא נמצא, ונלמד אותו כיצד להמשיך על מנת להשלים את ההיפוך, אבל לא נהפוך אותו בעצמנו. אם תינוק מנסה לזחול ולהגיע לצעצוע, נעזור לו להתקדם אבל לא נביא את הצעצוע אליו. כשאנו יושבים על הרצפה, אם התינוק אוחז בנו ומנסה להעמד, נעודד אותו ונחכה עוד רגע שישלים את המעבר לעמידה לפני שנרים ונחבק. עידוד ופיתוח העצמאות של התינוק לא אומר להניח לו להתמודד לבד עם הדברים, אלא לאפשר לו לנסות, לתמוך בו ולעזור, ללמד אבל לא לבצע בשבילו.
