בשנת החיים הראשונה עובר התינוק מספר אבני דרך משמעותיים מאוד בדרך להיותו תינוק / פעוט עצמאי. התפתחות תקינה בשלבים אלה מאפשרת לתינוק לעבור ממצב של ילוד נייח לפעוט מהלך היכול לגשת לחפצים המעניינים אותו, להעביר אותם ממקום אחד לאחר, לטפס לרוץ ועוד.

יכולת השליטה בתנועה נבנית מרגע הלידה ועד הגעת התינוק ליכולת שליטה כנגד כוח הכובד בעמידה זקופה. יכולת תנועתית זו מתבססת על שליטה ביכולת תנועתיות הגו כציר מרכזי, ונבנית בעזרת אבני הדרך ההתפתחותיים ברצף כזה שיביא את הילוד לתפקוד במצב זקוף.

​

כבר לאחר הלידה מתחילה התמודדות התינוק עם כוח הכובד, בשאיפה להגיע ממצב של שכיבה ליכולת עמידה והליכה כבסיס לתפקוד עצמאי. בכל אבני הדרך הקודמות לעמידה שטח המגע בין גופו של התינוק למשטח הינו גדול יחסית, ובהדרגה לומד התינוק לייצב את גופו ולנתק חלקים שונים מתמיכת המשטח. החלק הראשון שהתינוק מנתק מהמשטח הוא הראש כמובן, אך עמידה וזחילה על שש זו הפעם הראשונה בה התינוק מנתק מהמשטח באופן עצמאי חלק גדול משמעותית מגופו. התנתקות והתרחקות זו הינה שלב חשוב בהבאת מרכז הכובד של הגוף אל מקום גבוה יותר יחסית למשטח. השלב הבא להזדקפות הוא הישיבה, זהו מצב המחייב שליטה יותר טובה של הראש והגו.

העמדות היא השלב הבא ולמעשה גם האחרון בדרך להליכה עצמאית. שלב העמידה הוא אינו רק מנח סטטי אלא מצב המאפשר לתינוק חקירה ומשחק. על מנת שהתינוק יהיה פנוי לתנועה וחקירה עליו לשלוט לחלוטין במצב החדש, ועל כן לא מומלץ להעמיד תינוק לפני שהוא נעמד באופן עצמאי מאחר ובמקרים כאלה התינוק יתרכז בעיקר בלייצב את עצמו מנפילה ולא יוכל להתפנות למשחק או כל דבר אחר.

 

עמידה בתמיכה 

השלב הראשוני של יכולת העמידה הוא עמידה בתמיכה. המעבר לעמידה זו נעשה בדרך מעמידת שש או ישיבה. התינוק אוחז בחפץ ומושך את עצמו בעזרת ידיו כלפי מעלה, כאשר הרגליים נותנות נקודת תמיכה. ככל שבסיס התמיכה עליו נשען התינוק גדול יותר כך הוא יהיה יציב יותר, ולכן העמידה הראשונית תהיה בדרך כלל כשרגליו של התינוק בפיסוק גדול. עם השיפור ביציבות ובשיווי המשקל יוכל התינוק לצמצם את הפיסוק, יזדקק פחות לתמיכה חיצונית ואף יוכל לנתק את אחת הידיים מהחפץ בו הוא נאחז.

​

בשלב זה התינוק יחפש מקומות גבוהים ואפשרויות לתמיכה כמו רהיטים שונים ו/או את ההורה היושב איתו על הרצפה. הוא יחפש תחילה מקורות תמיכה כבדים ויציבים מאוד אך עם התבססות היציבה ושיפור בשיווי המשקל יוכל התינוק גם להעמד בעזרת חפצים פחות יציבים כמו קיר או עגלה למשל.

משיכה לעמידה בתמיכת רהיט מופיעה סביב גיל 8 עד 10 חודשים.

​

גם המשטח שעליו עמוד התינוק משמעותי בשלב זה. תחילה יכול התינוק להעמד רק על משטח קשה אשר מסייע ביציבות ובהמשך יוכל לעבור למשטחים רכים יותר או פחות יציבים.

שליטה איכותית במצבי העמידה השונים כוללת מעבר לעמידה, שמירת מנח העמידה ויכולת המעבר חזרה אל המשטח. תינוק המציג יכולות אלו הינו חופשי בעמידה לא רק מבחינה מוטורית אלא גם מבחינה רגשית והוא חופשי ופנוי לחקור את הסביבה ולשחק.

 

כאשר התינוק נמצא במצב עמידה הוא מתחיל כבר לתרגל העברת משקל. בהתחלה העברת המשקל תהיה קדימה ואחורה, כמעין נדנוד, תוך שהוא אוחז בחפץ. בהמשך ובמקביל מתפתחת היכולת להשתמש בכפיפה צידית ואיתה גם יכולת העברת משקל הגוף מרגל לרגל. עם הרחבת התנועה מצד לצד יוכל התינוק לבצע מעין חצי סיבוב, תוך הפניית הגב, ולהסתכל לצדדים.

​

שיפור נוסף ביכולת הקימה ליד רהיטים היא יכולת הפרדת התנועה בין שתי הרגליים. בטרם הושגה הפרדת התנועה, המעבר לעמידה מתבצע בדרך כלל תוך דחיפה של שתי הרגליים בו זמנית את המשטח. עם המשך התרגול ושכלול התנועה רוכש התינוק את יכולת ההפרדה ומתחיל לבוא לעמידה באמצעות ברך-רגל, "עמידת נסיך". על מנת לעבור בצורה זו למצב עמידה על התינוק להעביר משקל לצד אחד ולהשען על הברך בצד זה. לאחר מכן הוא צריך לנתק את הרגל השנייה מהמשטח ולהעמיד אותה. רק לאחר שמיקם את הרגל העומדת בצורה יציבה מספיק יוכל להעביר אליה את כל כובד משקלו ולדחוף את עצמו לקימה תוך שהוא מצרף את הרגל השניה לעמידה. רצף הפעולות האלו מדגיש את יכולת העברת שיווי המשקל מרגל אחת אל הרגל הנגדית, יכולת שתשמש את התינוק לאחר מכן גם בהליכה.

​

אחד הדברים החשובים ביותר בשלב העמידה הוא לא העמידה עצמה אלא דווקא היכולת לעבור בין המנחים השונים, כלומר ההגעה והיציאה ממצב העמידה. יכולת ביצוע המעברים היא זו שתורמת להמשך ההתפתחות במצבי עמידה ולמעבר להליכה. עמידה סטטית ללא מעברים מעידה על יכולת יציבתית אך לא מקדמת את התינוק. מסיבה זו העמדה סטטית של התינוק אינה מקדמת הליכה כל עוד היא לא מלווה במעברים עצמאיים של התינוק.

תינוק הרוכש את יכולת העמידה צריך במקביל גם לרכוש יכולת ירידה חזרה למשטח. תינוקות רבים לא יודעים בהתחלה כיצד לצאת ממצב העמידה ולכן הם נוטים ליפול לאחור על הישבן. יעבור קצת זמן וידרש תרגול על מנת שהתינוק יוכל לשלוט בירידה. הירידה תתבצע בדרך כלל בשלושה מצבים: הושטת יד למשטח ומעבר לעמידה דב (עמידת 4), כפיפה של שתי הרגליים למצב כריעה ומשם למשטח, ירידה דרך עמידת נסיך באמצעות ברך – רגל.

​

עמידה עצמאית 

השלב הבא והמתקדם יותר של העמידה הוא עמידה עצמאית ויציבה ללא תמיכה. בשלב זה מירב הסיכויים שהתינוק כבר יודע כיצד לצאת מהמנח הסטטי, כיצד ללכת הצידה ליד רהיט, כיצד לקום לעמידה וכיצד לעבור מעמידה אל המשטח.

להשגת עמידה עצמאית ללא תמיכה נדרש הגוף לכל היכולות שהושגו באבני הדרך הקודמים, בהתפתחות המוטורית – שליטה בראש, הזדקפות הגו, חופש תנועה ויציבות במפרקי הירכיים ובמפרק הקרסול, שימוש בכפות הרגליים, שיווי משקל.

מעבר לעמידה עצמאית מתרחש בדרך כלל מעמידת דב, ניתוק הידיים מהמשטח וקימה, ובהמשך דרך מצב כריעה ללא עזרת הידיים. קימה ממצב כריעה מתרחשת לרב לאחר שהתינוק כבר החל ללכת.

​

תינוק במצב עמידה צריך לשמור על שיווי משקל ברמה גבוהה על מנת להשאר במצב יציב ולכן בשלבים הראשונים של העמידה נראה פיסוק גדול של הרגליים, כפות הרגליים יפנו החוצה על מנת להגדיל את בסיס התמיכה ופלג הגוף העליון יהיה נוקשה על מנת להחזיק ולהתייצב. בהמשך ככל ששיווי המשקל ישתפר ישתחרר פלג הגוף העליון, הפיסוק יסגר וכפות הרגליים יפנו קדימה והתינוק יהיה יציב  יותר מצב אחד ופנוי לתנועה חופשית מצד שני

​

שימוש בכף הרגל בעמידה והליכה 

מנח כף הרגל בעמידה הראשונית הוא כזה המאפשר מגע מרבי בין כף הרגל למשטח עליו עמוד התינוק. במצב של עמידה עצמאית והליכה עצמאית כפות רגליו של התינוק הן החלק היחיד בגופו הנמצא במגע עם המשטח. הגדלת שטח המגע בין גופו של התינוק לבין המשטח מאפשרת יציבות גבוהה יותר, ולכן תינוקות מתחילים לעמוד כאשר כף רגלם קורסת אל צידה הפנימי. מנח זה מעלה את שטח המגע של כף הרגל ובכך מאפשר לתינוק להגדיל את יציבותו.

עם הזמן, ככל שהתינוק יהיה יציב יותר הוא יפחית בהדרגה את השימוש והעמידה על הקשת הפנימית.

על מנת לשפר את היכולת התנועתית בכף הרגל ולשמור על גמישות תנועתית במפרקים בכף הרגל ובאצבעות מומלץ לאפשר לתינוק להלך יחף ככל שניתן ובמיוחד על גבי משטחים מאתגרים כמו למשל משטחים רכים ומשטחים משתנים – חול, דשא, חצץ, מזרונים וכריות.