שלב הזחילה הינו שלב משמעותי מאוד בהתפתחות התינוק בשנת החיים הראשונה מבחינה מוטורית אך גם מבחינה קוגניטיבית ורגשית. למעשה זוהי ההתחלה של ההכרה במרחק, במימד העומק כלומר תפיסת המרחב (האוריינטציה). חוש הראיה מתפתח ואיתו יכולת הראייה התלת מימדית. זו הפעם הראשונה שהתינוק מסוגל להתרחק מאימו בכוחות עצמו, ויכול להחליט כמה הוא מתרחק ומתי הוא מתקרב שוב, ולכן נוסף גם מימד רגשי מאוד חשוב של הפרדות מהאם. כמובן שחשוב בשלב זה לשמור על קשר עין ולתת לתינוק המגלה עצמאות את הביטחון שאנחנו איתו.

​

שלב הזחילה מאופיין בתת שלבים ובסוגי זחילה שונים

​

זחילת ציר – כאשר התינוק שוכב על הבטן ומסתובב סביב עצמו כמו שעון. התינוק מתחיל לתרגל העברת משקל בין הידיים לרגליים שצריכות לעבוד בתזמון מדוייק.

​

זחילת גחון – זחילה זו מתחילה במקרים רבים דווקא בזחילה לאחור כאשר הידיים דוחפות את הגוף אחורה. על מנת שהתינוק יתקדם קדימה בזחילת גחון עליו להעביר משקל מיד ליד תוך השענות על האמות ולדחוף את גופו בעזרת הרגליים. הזחילה האידיאלית והיעילה ביותר במצב זה היא זחילה קונטרה-לטרלית  כלומר שיד ורגל נגדיות פועלות בו זמנית.

ישנם תינוקות המציגים זחילת גחון א-סימטרית. זחילה כזו יכולה להעיד על קושי מסויים אותו חווה התינוק.

זחילה בשיתוף של אלכסון אחד בלבד – יכולה להעיד על חוסר איזון בין שני צידי הגוף ועל חוסר הבשלה של מערכת ההצלבה

זחילת גחון על ידי משיכה מהידיים ללא שיתוף של הרגליים – יכולה להעיד על העדר תמסורת שלדית מכף הרגל אל עמוד השדרה, על תנועתיות לא מספקת לאורך עמוד השדרה, ויתכן כי קיים קושי בדחיפה מכף הרגל.

יתכן כי תינוקות המציגים א-סימטריה בזחילת גחון יתגברו בעצמם על הקושי בהמשך, אך כדאי לוודא כי הם לא מפספסים יכולות תנועתיות חשובות ולא מתקבעים אצלם דפוסי תנועה מפצים.

 

זחילת שש – זוהי למעשה הפעם הראשונה בה מנתק התינוק חלק משמעותי מגופו מהקרקע. מרכז הגוף מתרומם והתינוק נשען על שש נקודות משען- שתי כפות הידיים, שתי הברכיים ושתי כפות הרגליים. במצב זה ישנה עבודה מאומצת של כל השרירים והתמודדות משמעותית עם שיווי משקל וכוח הכובד.

בדרך כלל, על מנת להכין את גופו לזחילה, יבצע התינוק תחילה שלב שנקרא "רוקינג", בשלב זה עומד התינוק על שש מבלי להתקדם עדיין ומעביר משקל קדימה ואחורה, פעם אל הידיים ופעם אל הרגליים. שלב זה תקין לחלוטין ומאפשר לתינוק לתרגל את המצב החדש, לאמן את השרירים ואת מערכת שיווי המשקל שלו, עד אשר ירגיש בטוח לנתק יד אחת מהקרקע ולקדם אותה קדימה. תינוקות הנמצאים בשלב הרוקינג נמצאים בדרך כלל במקביל גם בשלב זחילת גחון, ולכן כאשר ירצו באמת להתקדם סביר שיחזרו לזחול על הבטן, וכך ישלבו בין השלבים עד אשר יצליחו להתקדם בזחילת שש על ידי ניתוק של יד ורגל נגדיות, העברת משקל ליד ורגל שנשארו על הקרקע והתקדמות קדימה.

בזחילת שש ישנה שוב עבודה של מערכת ההצלבה, וזחילה זו תתבצע רק אם שתי אונות המוח יעבדו יחד בתיאום.

​

זחילת ארבע (זחילת דוב) – התינוק הזוחל על שש מנתק את שתי ברכיו מהקרקע ומרים את האגן, ונשען למעשה על ארבע נקודות משען – שתי כפות הידיים ושתי כפות הרגליים. זחילה זו מצריכה יכולת גבוהה של החזקת הגו, ומחזקת מאוד את חגורת הכתפיים ואת מערכת שיווי המשקל. בדרך כלל ניתן לראות זחילה זו זמן קצר לפני תחילת הליכה.

​

הטווח התקין לשלב הזחילה על כל סוגיו נע בין 7-11 חודשים.

​

דילוג על שלב הזחילה 

את הסיבות לדילוג על שלב הזחילה ניתן לחלק לשני גורמים – פיזיולוגי וסביבתי.

​

גורמים פיזיולוגים לדוגמא – תבנית אקסטנסורית (זקיפות יתר), טונוס שרירי נמוך או מוגבר, גמישות יתר במפרקים, חגורת כתפיים חלשה, טורטיקוליס לא מטופל, בעיות במערכת הפרופריוספטיבית והווסטיבולרית, בעיות אורטופדיות מולדות.

​

גורמים סביבתיים לדוגמא – המנעות מהשכבה על הבטן, סביבה התפתחותית לא מתאימה, לבוש מרובה, הושבה בטרם עת.

​

בדרך כלל ישנה תשומת לב גדולה יותר לגורמים הפיזיולוגים כאשר מדובר בעיכוב בשלב הזחילה, ופנייה לאנשי מקצוע לטיפול. אך חשוב מאוד לשים לב גם לסיבות הסביבתיות, כי אז ניתן להשפיע על ההתפתחות ואף למנוע עיכובים וקשיים על ידי שינוי בהתייחסות ובהתנהלות של ההורים והמטפלים העיקריים בתינוק.

לדוגמא – הבנת החשיבות של שכיבה על הבטן בשלבים המוקדמים והתמדה. יצירת סביבה התפתחותית מתאימה המאפשרת תנועה בטוחה במרחב ומגוון גירויים מתאימים. הסרת לבוש מרובה המגביל ומסרבל את התנועה. המנעות מהושבה בטרם עת.

הושבה מוקדמת זוהי אחת הסיבות הנפוצות שאנו רואים כיום לדילוג על שלב הזחילה. מנח הישיבה זהו מנח שתינוקות מאוד אוהבים ומנח שמאוד נוח גם להורים ולמטפלים בתינוק, ולכן פעמים רבות ממהרים להושיב את התינוק לפני שהוא מתיישב בכוחות עצמו, ולעיתים אף לפני שהוא בשל לכך מבחינה פיזית.

תינוק שהורגל לשבת לפני שהוא פיתח מיומנות של זחילה במרחב עלול לוותר על שלב הזחילה לחלוטין ולפתח תבניות תנועה מפצות, כמו למשל התקדמות בישיבה. התינוק מושך את עצמו בעזרת הרגליים ומתקדם על הישבן. צורת התקדמות זו אינה מפתחת את המערכות השונות כמו צורות הזחילה האחרות, אינה מאפשרת השענות על הידיים ואינה מחזקת את חגורת הכתפיים.

​

התערבות מוקדמת 

כפי שציינתי קודם, שלב הזחילה הוא שלב שבו מתפתחות מערכות רבות ונרכשות יכולות רבות ושונות אצל התינוק – יכולת התפיסה המרחבית, פיתוח הקואורדינציה, מערכת שיווי המשקל, מערכת ההצלבה, מערכת הראייה, המערכת הפרופריוספטיבית, ויכולות מוטוריות שונות.

אמנם אין כיום עדות מחקרית חד משמעית לכך שהדילוג על שלב הזחילה יציג בהכרח בעיות בהמשך ההתפתחות, אך אנשי המקצוע מבינים ומדגישים את חשיבות הזחילה ויתרונותיה הרבים להתפתחות, ואנו רואים לעיתים קשיים בשלבים המאוחרים יותר, אצל תינוקות שלא עברו את שלב הזחילה, המצביעים על קשר, ועל בעיות באותן יכולות או מערכות המתפתחות בשלב הזחילה. מאחר ואין לנו אפשרות לצפות מראש אילו תינוקות יתגברו בעצמם על הקשיים וישלימו לבד את הפער, ואילו תינוקות יפתחו קשיים, ישנה חשיבות להתערבות המוקדמת. התערבות זו אינה פולשנית או לא נעימה, וברוב המקרים מתבצעת בדרך חווייתית הן לתינוק והן להורים, ועל כן אין כל סיבה להמנע ממנה ולחכות עד אשר יתגלה קושי או עיכוב משמעותי על מנת לטפל.

​

​

​