המורה של תלמידי כיתה ב' הבחינה כי אחד הילדים מתקשה בכתיבה. היא גם הבחינה שהתלמיד יודע לכתוב, הוא מזהה אותיות, יודע להרכיב מילים ומשפטים, ולטענתה נראה כי הוא פשוט מתעייף מהר. המורה שוחחה עם אמו של התלמיד, וזו מבלי להתעכב לקחה אותו מיד להתייעצות ואבחון, שם נאמר לה שחגורת הכתפיים של הילד חלשה מאוד וככל הנראה פשוט קשה לו להחזיק את היד במנח של כתיבה ליותר ממספר דקות בודדות. "זה נשמע הגיוני", אמרה לי האמא, "כל ההתפתחות שלו הייתה די איטית, הטונוס השרירי שלו היה נמוך והוא כמעט לא זחל". מיד התחילו טיפול, חיזקו את חגורת הכתפיים וגם את הביטחון העצמי של הילד.
היום, הילד הזה כבר גדול ואין לו שום בעיה לכתוב, הוא תלמיד טוב, פעיל ועוסק בספורט.
זה סיפור על מורה אחת ואמא אחת שהיו מאוד ערניות ומודעות ובזכותן נחסכו מהילד המון תסכולים, קשיים לימודיים, חברתיים ורגשיים.
לצערנו, זה לא תמיד מסתיים כך. אותו תלמיד שקשה לו, לא ידע להגיד לנו שזה בגלל שהוא מתעייף, לא תמיד ידע להסביר שפשוט כואבת לו היד, ובטח לא ידע להסביר לנו שזה בגלל שחגורת הכתפיים שלו חלשה.
ילדים שחווים קושי, בדרך כלל ירגישו מבוכה, יתביישו וינסו להסתיר זאת בדרכים שונות. הם יפריעו, יזוזו כל הזמן, ינסו להצחיק את כולם, ובעיקר ימנעו מלעשות את מה שקשה.
במציאות של היום, עם כל כך הרבה תלמידים בכיתה, לא תמיד המורה תזהה את הקושי, לא תמיד תדע המורה להגדיר את הבעיה. והבעיה הגדולה יותר היא שהילדים האלה יכולים להיות מתוייגים כ"מופרעים", "חצופים", בעלי הפרעות קשב וכו'. זה פוגע בביטחון העצמי של הילד, בדימוי העצמי ובערך העצמי שלו. זה יכול להוביל להמנעות מוחלטת ובכך להעצים את הקושי ואת הפער מול שאר הילדים. ואם רק הסובבים היו יודעים שמדובר בקושי פיזי או אולי תחושתי, ניתן היה לעבוד עם הילד ולמנוע את כל זה או לפחות לשפר את המצב.
הקושי יכול להגרם כי לילד קשה לשבת זקוף על הכסא למשך זמן ממושך, כי היד מתעייפת, כי העין בורחת כשהוא קורא, או כתוצאה ממשהו תחושתי שמפריע כמו בורג בכסא או אולי משענת עקומה.
לרב הבעיות האלה יש סימנים כבר בינקות ובגיל הרך. הבשורות הטובות הן שניתן ואף רצוי לטפל בבעיות האלה כבר בשלבים המוקדמים ובכך למנוע את רב הבעיות בעתיד. ילד שלא זוחל, ילד עם טונוס חלש, עיכוב התפתחותי, דילוג על שלב התפתחותי או בעיות בויסות חושי, אלה רק חלק מהדוגמאות שאפשר וכדאי לטפל בהן בשלבים הראשונים של ההתפתחות.
בגילאים הצעירים, הטיפול לרב מתבצע באמצעות משחק, בצורה נעימה וחווייתית, ולכן אין כל סיבה להמנע מטיפול כזה בשלב מוקדם, להיפך התערבות מוקדמת מגדילה את סיכויי ההצלחה, מונעת תסכולים בהמשך הדרך ומחזקת את הביטחון והדימוי העצמי של הילד.
コメント